פתח האוהל

איך אורזים רוח לתוך ויז׳ואל?

איך ממתגים מרכז לרוח, תרבות ונפש?

ביישוב אבנת שבצפון ים המלח קם מרכז כזה. הוא שואב את היופי והייחודיות שלו מהמפגש הייחודי בין מדבר לים, בין יהדות לישראליות, בין קהילה לאדם.

עוד מתחילת הדרך היה ברור לנו שהמרכז הזה צריך להיות משהו אחר. משהו שמחובר לנופים המיוחדים של המקום ולאנשים המיוחדים שמאכלסים אותו. מצד שני, לא רצינו להציג את הנופים כפי שהם: זה לא סתם מיזם תיירות, ואין כאן הבטחה לנופים יפים – אלא לאווירה המיוחדת שהם מאפשרים.

לכן, בחרנו לצייר את הנופים מחדש, בהשראת סגנון הציור הרומנטי מהמאה ה-19. הציורים ממחישים את הנופים ומחברים לאווירה מצד אחד. מצד שני, הם מדגישים את הרוח ולא את הטבע בפני עצמו.

במקביל לציורים, הוספנו שכבה עיצובית נוספת של טקסטים מלאים בהשראה. הטקסטים מלווים את הפרסומים השונים ומשלימים את הסיפור: לא רק נופים ורוח, אלא גם אנושיות, קהילה, תרבות ואמנות.

שתי השכבות האלה משחקות עם דימוי השער וצורות נוספות. לפעמים הציור חתוך בצורת שער והטקסט מונח עליו, ולפעמים הטקסט עצמו מופיע בצורת שער על גבי הציור. דימוי השער מדמה את הייעוד של המקום: פתח האוהל, מקום שבו נפתחים דברים, שער למציאות טובה יותר, להבנות חדשות, לדרכים מופלאות.

גם את הלוגו מיתגנו כשער, שנפתח, מתרחב ומתכווץ, בהתאם לפורמט ולייעוד.

הציורים והטקסטים, השערים והאותיות, הנופים והאנשים – הכל מתחבר לשפה גרפית נקייה, בולטת וייחודית, שמעוררת תחושות של שלווה, תקווה ואמונה בנו כבני אדם ובעתיד שאנחנו יכולים ליצור יחד.